סוכנויות ניהול אירופיות, ששלטו בייצור תעשייתי בהודו, התעניינו בסוגים מסוימים של מוצרים. הם הקימו מטעי תה וקפה, ורכשו קרקעות במחירים זולים מהממשלה הקולוניאלית; והם השקיעו בכרייה, אינדיגו ויוטה. מרבית אלה היו מוצרים שנדרשו בעיקר לסחר ביצוא ולא למכירה בהודו.
כאשר אנשי עסקים הודים החלו להקים תעשיות בסוף המאה התשע עשרה, הם נמנעו מתחרות עם סחורות מנצ’סטר בשוק ההודי. מכיוון שחיר לא היה חלק חשוב מהייבוא הבריטי להודו, טחנות הכותנה המוקדמות בהודו ייצרו חוט כותנה גס (חוט) ולא בד. כאשר יובא חוט זה היה רק מהזן המעולה. החוט המיוצר בטחנות הספינינג ההודיות שימש על ידי אורגי Handloom בהודו או מיוצא לסין.
בעשור הראשון של המאה העשרים סדרת שינויים השפיעה על דפוס התיעוש. כאשר התנועה הסוודישי אספה תנופה, לאומנים גייסו אנשים להחרים את הזרים. קבוצות תעשייתיות התארגנו כדי להגן על האינטרסים הקולקטיביים שלהן, לחץ על הממשלה כדי להגביר את הגנת התעריפים ולהעניק ויתורים אחרים. משנת 1906, יתר על כן, ייצוא החוט ההודי לסין ירד מאז התוצרת מטחנות סיניות ויפניות הציפה את השוק הסיני. אז התעשיינים בהודו החלו לעבור מחוט לייצור בד. ייצור מוצרי כותנה בהודו הוכפל בין 1900 ל -1912.
עם זאת, עד למלחמת העולם הראשונה, הצמיחה התעשייתית הייתה איטית. המלחמה יצרה מצב חדש באופן דרמטי. עם טחנות בריטיות עסוקות בייצור מלחמה כדי לענות על צרכי הצבא, יבוא מנצ’סטר להודו ירד. לפתע היה להודי מילס שוק ביתי עצום לספק. ככל שהמלחמה התארכה, נקראו מפעלים הודים לספק את צרכי המלחמה: שקיות יוטה, בד למדים של הצבא, אוהלים ומגפי עור, אוכפי סוסים ופרדות ושלל פריטים אחרים. מפעלים חדשים הוקמו ואותם ישנים העבירו משמרות מרובות. עובדים חדשים רבים הועסקו וכולם נאלצו לעבוד שעות ארוכות יותר. במהלך שנות המלחמה הייצור התעשייתי התפוצץ.
לאחר המלחמה, מנצ’סטר לעולם לא יכלה לכבוש מחדש את מעמדה הישן בשוק ההודי. לא ניתן למודרניזציה ולהתמודד עם ארה”ב, גרמניה ויפן, כלכלת בריטניה התפוררה לאחר המלחמה. ייצור הכותנה קרס ויצוא בד כותנה מבריטניה נפל באופן דרמטי. בתוך המושבות, התעשיינים המקומיים איחדו בהדרגה את עמדתם, החליפו יצרנים זרים ולוכדים את השוק הביתי.
Language: Hebrew