הבה נבחן כעת את הקבוצות החברתיות השונות שהשתתפו בתנועת אי ציות אזרחית. מדוע הם הצטרפו לתנועה? מה היו האידיאלים שלהם? מה המשמעות של סוואראג ‘להם?
באזורים הכפריים, קהילות איכרים עשירים – כמו הפטידרס של גוג’אראט וג’טיהם של אוטר פראדש – היו פעילים בתנועה. בהיותם מפיקים של גידולים מסחריים, הם נפגעו מאוד מהדיכאון המסחרי וירידה במחירים. ככל שההכנסה המזומנת שלהם נעלמה, הם לא מצליחים לשלם את דרישת ההכנסות של הממשלה. והסירוב של הממשלה להפחית את דרישת ההכנסות הוביל לטינה רחבה. איכרים עשירים אלה הפכו לתומכים נלהבים של תנועת חוסר ציות האזרחי, לארגן את הקהילות שלהם, ולעתים מכריחים את החברים הסובלים, להשתתף בתוכניות החרם. מבחינתם המאבק לסוואראג ‘היה מאבק נגד הכנסות גבוהות. אך הם התאכזבו עמוקות כאשר התנועה הופסקה בשנת 1931 מבלי שתוקן את שיעורי ההכנסות. אז כאשר התנועה הופעלה מחדש בשנת 1932, רבים מהם סירבו להשתתף.
האיכרים העניים יותר לא התעניינו רק בהורדת דרישת ההכנסות. רבים מהם היו דיירים קטנים שטיפחו אדמות ששכרו מבעלי הבית. ככל שהדיכאון נמשך והכנסות המזומנים התדלדלו, הדיירים הקטנים התקשו לשלם את שכר הדירה שלהם. הם רצו ששכר הדירה שלא שולם למשכיר יועבר. הם הצטרפו למגוון תנועות רדיקליות, שהובילו לעתים קרובות על ידי סוציאליסטים וקומוניסטים. הקונגרס חשש להעלות סוגיות שעלולות להרגיז את האיכרים והבעלים העשירים, והקונגרס לא היה מוכן לתמוך בקמפיינים של ‘אין שכר דירה’ ברוב המקומות. אז הקשר בין האיכרים העניים לקונגרס נותר בטוח.
מה עם שיעורי העסקים? איך הם התייחסו לתנועת אי ציות אזרחית? במהלך מלחמת העולם הראשונה, סוחרים ותעשיינים הודים הרוויחו רווחים אדירים והפכו לחזקים (ראו פרק 5). בהתחשב בהרחבת עסקיהם, הם הגיבו כעת נגד מדיניות קולוניאלית שהגבילה את הפעילות העסקית. הם רצו הגנה מפני יבוא של סחורות זרות, ויחס מטבע חוץ עם רופי-סטרלינג שימרתי את היבוא. כדי לארגן אינטרסים עסקיים, הם הקימו את הקונגרס התעשייתי והמסחרי ההודי בשנת 1920 ואת הפדרציה של לשכת המסחר והתעשיות ההודיות (FICCI) בשנת 1927. בהובלת תעשיינים בולטים כמו Purshottamdas Thakurdas ו- G.D. Birla, התעשירים תקפו את השליטה הקולוניאלית על הכלכלה ההודית, ותמכו בתנועה ראשונה. הם נתנו סיוע כספי וסירבו לקנות או למכור סחורות מיובאות. מרבית אנשי העסקים באו לראות בסוואראג ‘תקופה בה מגבלות קולוניאליות על עסקים כבר לא היו קיימות והסחר והתעשייה ישגשגו ללא אילוצים. אך לאחר כישלונו של ועידת השולחן העגול, קבוצות עסקיות כבר לא התלהבו באופן אחיד. הם חששו מההתפשטות של פעילויות מיליטנטיות, ודאגו מהפרעה ממושכת בעסקים, כמו גם מההשפעה ההולכת וגוברת של הסוציאליזם בקרב חברי הקונגרס הצעירים יותר.
מעמדות הפועלים התעשייתיים לא השתתפו בתנועת אי ציות אזרחית במספרים גדולים, למעט באזור נגפור. כאשר התעשיינים התקרבו לקונגרס, העובדים נשארו מרוחקים. אך למרות זאת, חלק מהעובדים אכן השתתפו בתנועת חוסר ציות אזרחי, אימצו באופן סלקטיבי כמה מהרעיונות של התוכנית הגנדית, כמו חרם על סחורות זרות, כחלק מתנועותיהם שלהם נגד שכר נמוך ותנאי עבודה ירודים. בשנת 1930 היו שביתות של עובדי הרכבת בשנת 1930 ועובדי המזח בשנת 1932. בשנת 1930 אלפי עובדים בצ’וטאנגפור לבשו מכרות פח גנדי והשתתפו בעצרות מחאה ובקמפיינים מחרמה. אולם הקונגרס לא ששה לכלול את דרישות העובדים כחלק מתוכנית המאבק שלו. זה הרגיש שזה ינכר תעשיינים ויחלק את הכוחות האנטי-אימפריאליים
מאפיין חשוב נוסף בתנועת חוסר ציות האזרחי היה השתתפותם בקנה מידה גדול של נשים. במהלך צעדת המלח של גנדיג’י, אלפי נשים יצאו מבתיהן כדי להקשיב לו. הם השתתפו בצעדות מחאה, ייצרו מלח ו
חנויות בד חריפים וחנויות משקאות. רבים הלכו לכלא. באזורים עירוניים נשים אלה היו ממשפחות בעלות קסטה גבוהה; באזורים כפריים הם הגיעו ממשקי בית עשירים. הם הועברו על ידי קריאתו של גנדיג’י, והחלו לראות את השירות למדינה כחובה קדושה של נשים. עם זאת, התפקיד הציבורי המוגבר הזה לא בהכרח פירושו שום שינוי בדרך הרדיקלית של מיקומם של נשים. גנדהיג’י היה משוכנע שזו חובתן של נשים לדאוג לבית ובאח, להיות אמהות טובות ונשים טובות. ובמשך תקופה ארוכה הקונגרס לא ששה לאפשר לנשים להחזיק בכל עמדת סמכות בארגון. זה היה נלהב רק בנוכחותם הסמלית.
Language: Hebrew