כישלונם של משימת הקריפים והשפעות מלחמת העולם השנייה יצרו חוסר שביעות רצון בהודו. זה הוביל את גנדיג’י לפתוח בתנועה הקוראת לנסיגה מוחלטת של הבריטים מהודו. ועדת העבודה של הקונגרס, בישיבתה בוורדהא ב- 14 ביולי 1942, העבירה את החלטת ‘הפסק הודו’ ההיסטורית בדרישה להעברת הכוח המיידית להודים ולהפסיק את הודו. ב- 8 באוגוסט 1942 בבומבי, ועדת הקונגרס של כל הודו אישרה את ההחלטה שקראה מאבק המוני לא אלים בסולם הרחב ביותר האפשרי ברחבי הארץ. בהזדמנות זו נשא גנדיג’י את הנאום המפורסם ‘עשה או מת’. הקריאה ‘להפסיק את הודו’ כמעט הביאה את המכונות הממלכתיות לקיפאון באזורים גדולים במדינה כאשר אנשים השליכו את עצמם מרצונם לעובי התנועה. אנשים צפו בהרטלים, והפגנות ותהלוכות לוו בשירים וסיסמאות לאומיות. התנועה הייתה באמת תנועה המונית שהכניסה לאלפי אנשים רגילים, כלומר סטודנטים, עובדים ואיכרים. היא גם ראתה את ההשתתפות הפעילה של מנהיגים, כלומר, ג’ייפרקאש נאראיאן, ארונה אסף עלי ורם מנוהאר לוהיה ונשים רבות כמו מטנגיני הזרה בבנגל, קנאקלאטה ברואה באסאם ורמה דווי באודישה. הבריטים הגיבו בכוח רב, ובכל זאת לקח יותר משנה לדכא את התנועה.