היסטוריונים רבים טענו כי תרבות המודפסת יצרה את התנאים שבתוכם התרחשה המהפכה הצרפתית. האם נוכל ליצור קשר כזה?
בדרך כלל הועלו שלושה סוגים של טיעונים.
ראשית: הדפס פופולרי את רעיונותיהם של הוגי ההארה. באופן קולקטיבי, כתביהם סיפקו פרשנות ביקורתית על מסורת, אמונות טפלות וספוטיות. הם טענו לשלטון התבונה ולא למנהג, ודרשו לשפוט את הכל באמצעות יישום של התבונה והרציונליות. הם תקפו את סמכותה הקדושה של הכנסייה ואת הכוח הנזוע של המדינה, ובכך שוחקים את הלגיטימיות של סדר חברתי המבוסס על מסורת. כתבי וולטייר ורוסו נקראו באופן נרחב; ואלה שקראו את הספרים האלה ראו את העולם דרך עיניים חדשות, עיניים ששאלו, ביקורתיות ורציונאליות.
שנית: הדפס יצרה תרבות חדשה של דיאלוג ודיון. כל הערכים, הנורמות והמוסדות הוערכו מחדש ונדונו על ידי ציבור שהתוודע לכוח התבונה, והכיר בצורך להטיל ספק ברעיונות ואמונות קיימים. בתוך תרבות ציבורית זו נערכו רעיונות חדשים של מהפכה חברתית,
שלישית: בשנות ה -80 של המאה ה -19 הייתה זרם ספרות שלעג לתמלוגים וביקר את המוסר שלהם. בתהליך היא העלתה שאלות לגבי הסדר החברתי הקיים. קריקטורות וקריקטורות בדרך כלל הציעו שהמונרכיה נותרה נספגת רק בהנאות חושניות בעוד שהאנשים הפשוטים סבלו מתלאות עצומות. ספרות זו הפצה מתחת לאדמה והובילה לצמיחת רגשות עוינים נגד המלוכה.
איך אנו מסתכלים על הטיעונים האלה? אין ספק שההדפס עוזר להתפשטות רעיונות. אך עלינו לזכור שאנשים לא קראו רק סוג אחד של ספרות. אם הם קוראים את רעיונותיהם של וולטייר ורוסו, הם נחשפו גם לתעמולה מונרכית וכנסייתית. הם לא הושפעו ישירות מכל מה שקראו או ראו. הם קיבלו כמה רעיונות ודחו אחרים. הם פירשו דברים בדרך שלהם. ההדפס לא עיצב ישירות את דעתם, אך הוא אכן פתח את האפשרות לחשוב אחרת. Language: Hebrew