אחת הרפורמות החברתיות המהפכניות ביותר של משטר ג’ייקובין הייתה ביטול העבדות במושבות הצרפתיות. המושבות בקריביים – מרטיניק, גוואדלופ וסן דומינגו – היו ספקים חשובים של סחורות כמו טבק, אינדיגו, סוכר וקפה. אולם חוסר הרצון של האירופאים ללכת לעבוד בארצות רחוקות ולא מוכרות פירושו מחסור בעבודה במטעים. אז זה נפגש על ידי סחר עבדים משולש בין אירופה, אפריקה לאמריקה. סחר העבדים החל במאה השבע -עשרה. סוחרים צרפתים הפליגו מנמלי בורדו או נאנט לחוף אפריקה, שם קנו עבדים מהראשים המקומיים. העבדים היו ממותגים וכבולים, ארוזים בחוזקה לספינות להפלגה באורך של שלושה חודשים על פני האוקיאנוס האטלנטי לקריביים. שם הם נמכרו לבעלי מטעים. ניצול עבודות העבדים איפשר לעמוד בביקוש ההולך וגובר בשווקים באירופה לסוכר, קפה ואינדיגו. ערי נמל כמו בורדו וננט היו חייבות את השגשוג הכלכלי שלהן לסחר העבדים הפורח.
לאורך המאה השמונה עשרה הייתה מעט ביקורת על העבדות בצרפת. האסיפה הלאומית קיימה דיונים ארוכים בשאלה האם יש להרחיב את זכויות האדם לכל הנבדקים הצרפתים כולל אלה במושבות. אבל זה לא העביר חוקים, מחשש להתנגדות מצד אנשי עסקים שהעליו הסתכמו בסחר העבדים. סוף סוף זו הייתה הוועידה שבשנת 1794 החקיקה לשחרר את כל העבדים ברכוש הצרפתי מעבר לים. עם זאת, זה התברר כאמצעי לטווח קצר: עשר שנים לאחר מכן, נפוליאון הציג מחדש את העבדות. בעלי מטעים הבינו את חירותם ככלול את הזכות לשעבד את הכושים האפריקאים במוצא, מהאינטרסים הכלכליים שלהם. העבדות בוטלה לבסוף במעי הגס הצרפתי. בשנת 1848.
Language: Hebrew
Science, MCQs